זה בסה"כ הפוסט השני שלי. כבר עמדתי להעלות משהו בתחילת השבוע, בנושא אחר, אבל אז התפוצצה פרשת הרב אלון ושיתקה אותי לגמרי, הייתי בהלם מוחלט. שבִיבֵי תקוה שעוד אחזו בי בהתחלה (נו, אז הוא כשל פעם אחת... בטח המתלונן מעורער בנפשו...) התנפצו תוך כמה שעות. בבית, בעבודה, בלימודים, בכל מקום, אנשים מסתובבים עם זה בבטן, הולכים עם הפנים באדמה, ובכל שיחה זה צף ועולה – 'נו מה אתה אומר...', 'מה את אומרת...'.
וזה מוזר, כי באופן אישי אני כ"כ רחוק מהרב אלון. מעולם לא ראיתי בו כתובת רוחנית, מעולם לא מצאתי בדבריו איזה מענה לצרכים או למצוקות שלי, מעולם, כך נדמה לי, לא קראתי 'תֶירֶה' שלו מתחילה ועד סוף, מעולם לא הזדהיתי עם דרכו המוחצנת, להיפך, יש בי סלידה מסגנון 'על כל שאלה תשובה' המאפיין אותו, ומן ההתנהלות הכמו – אדמו"רית שלו. אז איך זה שלא הצלחתי להירדם אתמול בלילה? איך זה שאני לא מצליח להוציא את זה מהראש? איך זה שאני מרגיש בפוסט-טראומה?
ובכן, לאחר שחרור המנטרות הקבועות (והנכונות, במקרה זה) כדוגמת 'אין אפוטרופוס לעריות', או 'כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו', מצאתי לנכון להעיר עוד מספר הערות בנימה אופטימית, ומתוך אמונה שמעַז יצא מתוק:
1. אני באמת לא מקנא ברב אלון ובמשפחתו. הם צריכים להתמודד עם קושי גדול. אבל הם אנשים גדולים, ואני מאמין שהם יעשו זאת בכבוד. להערכתי זה ענין של ימים אם לא שעות עד שהרב אלון יודה בפומבי לפחות בחלק מההאשמות שהוטחו בו. מדובר באדם משכמו ומעלה, זה לא דודו טופז וגם לא קצב. עם יושרה פנימית וגדלות נפש הוא מסוגל להפוך את המשבר הזה לנקודת התעלות. הרבה תלוי בו, בהודאתו. ואז הכדור יעבור אלינו, אל הציבור – האם נהיה מסוגלים לתת את אותה במה לרב שסרח וחזר בתשובה?
2. חשיפת הפרשה תביא בסופו של דבר לתועלת רבה לציבור הדתי. היא תציף את שאלת היחס הראוי לרבנים ותכניס הרבה אנשים לפרופורציות. 'דוד המלך חטא' איננה רק סיסמא מקראית, אלא מציאות שיכולה לחזור על עצמה בכל דור, ומי שסובר שדוד המלך לא חטא - כנראה שכבר אין לו תקנה.
3. תועלת נוספת שעשויה לצמוח מכאן היא היחס של הציבור הדתי לחד-מיניים למיניהם. אני מודה שגם באופן אישי עברתי פה משהו. מאז ומתמיד ייחסתי משקל רב למרכיב הפסיכולוגי-חברתי בנטיות המיניות של האדם. כלומר, ראיתי בנטיות חד-מיניות תוצאה של מתן לגיטימציה חברתית-סביבתית פסולה, שמחזקת נטיות בוסריות הקיימות אצל רבים, במקום לכוון אותם לדרך הראויה ו'נורמטיבית'. לפיכך הייתי (ועודני!) סבור שיש הרבה יותר הומואים בחברה הכללית מאשר בחברה הדתית. כן, ודאי יש גם מרכיב ביולוגי מולד, אמרתי לעצמי, אבל הוא משמעותי פחות, נדיר, מקרים מיוחדים... עכשיו, לאחר התפוצצות הפרשה הזו, אני כבר באמת לא יודע מה לחשוב. ואני לא בטוח שזה המקרה שלפנינו, אבל אם לא זה אז מה כן?...
4. נחמה נוספת ניתן לשאוב מהפורום הזה שנקרא 'תקנה' ומהתנהלותו המופתית. חלק מהבלבול הציבורי נבע מכך שהפורום כיסה, מחד, על הפרשה, במשך שנים (ובכך הקפיץ את כל צדקני זכויות הילד וחובת הדיווח, ושאר חובות ששום טובה לא הייתה צומחת מהם), ומאידך חשף את הפרשה לתקשורת, ובכך הקפיץ את הקנאים לרבותיהם. חשיפת פרשה בסדר גודל שכזה ע"י פורום מתוך המגזר, פורום בו יושבים רבנים רבים, היא ממש חידוש בעולמנו, ויש לברך עליה בפה מלא. האופן שבו נעשתה החשיפה, המינון המדויק, אי הגלישה לרכילות ולהכפשה, ומשיכת הידיים מן הסיפור כעבור שבוע, כל אלה נוסכים בי תחושת גאווה על כך שיש עוד מנהיגים הגונים וראויים בציבור הדתי.
סוף דבר, הציבור שלנו אינו ש"סניק, והרב אלון, אחרי הכל, הוא לא אדמו"ר. אם חס וחלילה הוא יכנס לכלא יום אחד (ואני מאד מקוה שלא יהיה צורך בכך), לא יהיה מי שילווה אותו בקריאות 'הוא זכאי'. מי שנסע השבוע למגדל, לא יסע שוב מחר, והמעטים שעוד דבקים בגרסתו ללא סייג (מהי גרסתו?) יתפכחו ממנה במהרה. נותר רק לקוות שהרב אלון יקח אחראיות על מעשיו, ואז עוד נכונים לנו מבחנים חשובים, האם נדע לקבל אותו כמות שהוא?
וזה מוזר, כי באופן אישי אני כ"כ רחוק מהרב אלון. מעולם לא ראיתי בו כתובת רוחנית, מעולם לא מצאתי בדבריו איזה מענה לצרכים או למצוקות שלי, מעולם, כך נדמה לי, לא קראתי 'תֶירֶה' שלו מתחילה ועד סוף, מעולם לא הזדהיתי עם דרכו המוחצנת, להיפך, יש בי סלידה מסגנון 'על כל שאלה תשובה' המאפיין אותו, ומן ההתנהלות הכמו – אדמו"רית שלו. אז איך זה שלא הצלחתי להירדם אתמול בלילה? איך זה שאני לא מצליח להוציא את זה מהראש? איך זה שאני מרגיש בפוסט-טראומה?
ובכן, לאחר שחרור המנטרות הקבועות (והנכונות, במקרה זה) כדוגמת 'אין אפוטרופוס לעריות', או 'כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו', מצאתי לנכון להעיר עוד מספר הערות בנימה אופטימית, ומתוך אמונה שמעַז יצא מתוק:
1. אני באמת לא מקנא ברב אלון ובמשפחתו. הם צריכים להתמודד עם קושי גדול. אבל הם אנשים גדולים, ואני מאמין שהם יעשו זאת בכבוד. להערכתי זה ענין של ימים אם לא שעות עד שהרב אלון יודה בפומבי לפחות בחלק מההאשמות שהוטחו בו. מדובר באדם משכמו ומעלה, זה לא דודו טופז וגם לא קצב. עם יושרה פנימית וגדלות נפש הוא מסוגל להפוך את המשבר הזה לנקודת התעלות. הרבה תלוי בו, בהודאתו. ואז הכדור יעבור אלינו, אל הציבור – האם נהיה מסוגלים לתת את אותה במה לרב שסרח וחזר בתשובה?
2. חשיפת הפרשה תביא בסופו של דבר לתועלת רבה לציבור הדתי. היא תציף את שאלת היחס הראוי לרבנים ותכניס הרבה אנשים לפרופורציות. 'דוד המלך חטא' איננה רק סיסמא מקראית, אלא מציאות שיכולה לחזור על עצמה בכל דור, ומי שסובר שדוד המלך לא חטא - כנראה שכבר אין לו תקנה.
3. תועלת נוספת שעשויה לצמוח מכאן היא היחס של הציבור הדתי לחד-מיניים למיניהם. אני מודה שגם באופן אישי עברתי פה משהו. מאז ומתמיד ייחסתי משקל רב למרכיב הפסיכולוגי-חברתי בנטיות המיניות של האדם. כלומר, ראיתי בנטיות חד-מיניות תוצאה של מתן לגיטימציה חברתית-סביבתית פסולה, שמחזקת נטיות בוסריות הקיימות אצל רבים, במקום לכוון אותם לדרך הראויה ו'נורמטיבית'. לפיכך הייתי (ועודני!) סבור שיש הרבה יותר הומואים בחברה הכללית מאשר בחברה הדתית. כן, ודאי יש גם מרכיב ביולוגי מולד, אמרתי לעצמי, אבל הוא משמעותי פחות, נדיר, מקרים מיוחדים... עכשיו, לאחר התפוצצות הפרשה הזו, אני כבר באמת לא יודע מה לחשוב. ואני לא בטוח שזה המקרה שלפנינו, אבל אם לא זה אז מה כן?...
4. נחמה נוספת ניתן לשאוב מהפורום הזה שנקרא 'תקנה' ומהתנהלותו המופתית. חלק מהבלבול הציבורי נבע מכך שהפורום כיסה, מחד, על הפרשה, במשך שנים (ובכך הקפיץ את כל צדקני זכויות הילד וחובת הדיווח, ושאר חובות ששום טובה לא הייתה צומחת מהם), ומאידך חשף את הפרשה לתקשורת, ובכך הקפיץ את הקנאים לרבותיהם. חשיפת פרשה בסדר גודל שכזה ע"י פורום מתוך המגזר, פורום בו יושבים רבנים רבים, היא ממש חידוש בעולמנו, ויש לברך עליה בפה מלא. האופן שבו נעשתה החשיפה, המינון המדויק, אי הגלישה לרכילות ולהכפשה, ומשיכת הידיים מן הסיפור כעבור שבוע, כל אלה נוסכים בי תחושת גאווה על כך שיש עוד מנהיגים הגונים וראויים בציבור הדתי.
סוף דבר, הציבור שלנו אינו ש"סניק, והרב אלון, אחרי הכל, הוא לא אדמו"ר. אם חס וחלילה הוא יכנס לכלא יום אחד (ואני מאד מקוה שלא יהיה צורך בכך), לא יהיה מי שילווה אותו בקריאות 'הוא זכאי'. מי שנסע השבוע למגדל, לא יסע שוב מחר, והמעטים שעוד דבקים בגרסתו ללא סייג (מהי גרסתו?) יתפכחו ממנה במהרה. נותר רק לקוות שהרב אלון יקח אחראיות על מעשיו, ואז עוד נכונים לנו מבחנים חשובים, האם נדע לקבל אותו כמות שהוא?
מתן ידידי
השבמחקקראתי את רשימתך המעניינת פעם אחת, ואז עוד פעם. לא מצאתי בה מילה אחת על הקרבנות. אם נקודת ההנחה היא אמון בפורום תקנה ובפרסומיו - הרי שבניצול על בסיס יחסי מרות עסקינן. האם פגשת פעם נער או אדם בוגר שנוצל מינית בנעוריו - ועל אחת כמה וכמה בידי אוטוריטה רוחנית אותה העריץ? אנשים כאלו עשויים להישאר עם צלקות נפשיות נוראיות, עם תחושות אשמה ושנאה עצמית. התפתחותם המנטלית עשויה להתעכב שנים ארוכות, אם לא גרוע מכך.
היכן הם בכל הסיפור?
מתן יקר
השבמחקקודם כל הביטוי שלך "חד מיניים למיניהם" הוא קצת פוגעני
אנחנו לא סוג של צמח או בעל חיים
דבר שני - יש לי הרושם שאתה ושכמותך קצת ממהרים להכליל הכללות ולהסיק מסקנות לגבי דרך חיים זו - אם היא "נורמטיבית" או לא.
כל מה שקיים בעולם מקידמה דנן הוא נורמטיבי - אתה יכול שלא לאהוב את זה או שלא לרצות את זה בקירבתך אבל זה קיים בדיוק כמוך.
הסבל של אנשים שאוהבים את בני מינם בחברה הדתית כמו גם בחברות סגורות אחרות- הוא עצום וגדול לעין ערוך מאשר בחברה יותר פתוחה - קצת יותר סובלנות וקבלה ותמיכה לא יזיקו לאף אחד
ועוד דבר - מספר האנשים שאוהבים את בני מינם בחברה הדתית הוא בדיוק אותו מספר בממוצע כמו בכל חברה אחרת - הם פשוט לא חיים את זה - מדחיקים ומכחישים את זה ומשלמים על כך - הם ובני משפחותיהם מחיר נפשי וחברתי כבד מאד
אני שמחה שהפרשה הזו מעלה סוף סוף את הדברים לדיון קצת יותר ציבורי בעניין
אם תרצה לשוחח על זה יותר לעומק אתה יודע איפה אני
באהבה רבה
נגה
מתן היקר,
השבמחקהאמת היא שלכל הפרשה נחשפתי בזכות דברייך כאן. החיים באוסטרליה מנתקים אותי באופן ישיר מהנעשה בארץ ועל כך אני מצטער.
דעתי היא שבכל חברה עלי אדמות קיימים כול סוגי האנשים: העילוי, הגנב, המוכשר בתחומו, החד מיני וכולי. אין הבדל בין האנשים יש רק הבדל בלגיטימציה החברתית. אני מסכים ומחזק את ידיך בכך שעשתה נכון מועצת "תקנה" בפרסומה את הדברים ומהתמודדותה אתם ללא משוא פנים.
דעתי היא שבמקרים מסוג זה בית המשפט הוא זה שצריך להכריע לגבי מחויבותו של הנאשם כלפי הקרבנות והחברה כולה והוא הגורם הבלעדי שצריך להכריע בנושא.
בברכה
דותן ברזלי