האנציקלופדיה העברית: בלטינית: Encyclopaedia Hebraica, היא אנציקלופדיה מקיפה בשפה העברית, שיצאה לאור במחצית השנייה של המאה העשרים. (מתוך ויקיפדיה)
כמו זקנה בלה וסרת טעם את מוטלת לך בקרן זווית, כרכייך הכרסתנים שחו מרוב שנים, שיבה נזרקה בהם, האותיות הבולטות מן הדף משוועות למגע האצבע המלטפת, לקרבת החוטם המרחרח... אך אין מי שיריח ואין מי שילטף.
היית מאמינה? ככה?? בימי הזוהר הם עלעלו בך, מאהבייך הצעירים, מלאי תשוקה ותאוות ידע, עברו בין בתרייך, אחור וקדם, עוד ערך ועוד, אות ואות. איך חולפת לה תהילת עולם?... היום - גם בחינם הם לא יקחו אותך. על כל גבעה רמה ותחת כל אילן רענן הם מציעים אותך למכירה, מנסים להפטר ממך ולפנות מקום לוואזה. כבר ראיתי עשרות מודעות כאלה, ומתחתם פתקים גזורים עם מספר טלפון, אבל איש אינו תולש.
משפחה שעברה דירה עניינה אותי בספרים שעמדו בסלונה, והיו שייכים להיסטוריון מפורסם שנפטר לפני שנים רבות. את מי לא הבאתי לשם. כל אספני הספרים שאני מכיר, כולם צעדו בסך, אספן מביא אספן, מיששו, לקחו והלכו. הלכו האספנים הגיעו המרחרחים, הלכו המרחרחים הגיעו המכרים. והם באמת לקחו הכל, לא האמנתי, גם חוברות ארכאיות ובנאליות, ה-כ-ל. רק אותך השאירו ערומה בפינה.
את תופסת יותר מדי מקום, אנצי, בואי נודה בזה, היום כל המידע נשקף אליהם מהמסך הדק, מהרשת שמכילה אותו ולא נודע כי בא אל קרבה. וזה זמין, וזה זול, וזה קצר, מספיק כדי לקבל מושג, מספיק כדי לקבל ציון. מספיק. "דפדפן" הם קוראים לזה, אבל בינינו, מי מהם מבין באמת מה זה לדפדף.
אקספון
די שמחתי לשמוע השבוע שחברת אקספון בראשות חזי בצלאל לא תזכה להימנות בין מפעילות הסלולר החדשות בארץ. למה שמחתי? כי לפני כחודש, כשהם זכו במכרז, אמר חזי בצלאל שהוא יביא את הבשורה "לילד הקטן בירוחם". כמה נבוב, כמה קלישאי וכמה מנותק. "הילד הקטן בירוחם", דמעות חונקות את גרוני. הוא כל כך קטן המסכן, והוא עוד גר בירוחם. חסר אונים שכזה. כשיגדל הוא בטח יתגייס לצבא, מירוחם, ילך ברגל עד הכביש לאוטובוס. אולי עם חמור... לא! אמר חזי בצלאל, אני אתן לו פלאפון! שירגיש שהוא שווה משהו. שיוכל להתקשר לתל אביב. אחחח... זה כל כך יפה שגם כאשר הוא זוכה במכרז הוא חושב על ירוחם, אבל לא סתם ירוחם - על הילד הקטן בירוחם. איזה שאר רוח. הדבר הבא שהוא יעשה יהיה מן הסתם להקים קבוצת כדורגל בשם "הפועל אקספון ירוחם" ולקחת אליפות.
תגיד לי, מר בצלאל, במחילה, חשבת אולי גם על אנשים כמוני, שהם ילדים כבר לא כל כך קטנים, אחרי צבא, לא גרים בירוחם, אבל עדיין מוציאים יותר מדי כסף בחודש על פלאפון? ותגיד לי עוד משהו, הייתי פעם בירוחם? אתה יודע איפה זה?
ברכת הבית (באיחור של כמה חודשים):
בזה השער - לא יבוא צער
בזאת הדירה - לא תבוא צרה
בזאת הדלת - לא תבוא בהלת
בזאת המחלקה - לא תבוא מחלוקת
בזה המקום - תהי ברכה ושלום
טוב, זאת הגירסה הישנה והמשעממת, אז חיברתי משהו קצת אחר:
בזה הדיור - יבוא הבירור, העירעור
בזה הדיינינג-רום - יבואו הדיון והעיון
בזה חדר האורחים – יעלו ויאירו הויכוחים
דרך דלת ההזזה – תנשוב לנצח הבריזה
בחדרי הילדים – יוצבו בתוקף הסייגים
ואפילו בחדר השינה - רק מתוך הליבון תשרה שכינה
