משלי בחירות

כל כמה זמן אתם מתדלקים את הרכב? כשהמכל חצי ריק? שני שליש? כשנדלקת הנורית? יש בזה כמה גישות. יש את אלה שחיים על הקצה, יש את המסודרים שכמו שעון מתדלקים בכל פעם שהמחוג מגיע רבע לפני הסוף, ויש את הלחוצים שסרים אל התחנה הקרובה כשהמחוג רק מגרד את החצי מלמעלה, כי למה לקחת סיכון, וממילא בסוף צריך לתדלק. הבעיה עם הגישה הזאת שבמצטבר יוצא שאתה מבלה הרבה יותר זמן בתחנות דלק.

עד כאן המשל, והנמשל הוא הקדמת הבחירות. נדמה לי שכבר קרוב לעשרים שנה לא הייתה פה ממשלה שהוציאה את שנותיה, וזה מאד חבל. הפוליטיקאים והעיתונאים הרי אוהבים את זה, הם חיים בשביל זה, אבל חבל. חבל על ההתלהמות המיותרת, ובעיקר חבל הכסף שנשפך. ועכשיו, עד שסוף סוף יש אפשרות לממשלה להשלים קדנציה, זו הלוא הייתה ההצדקה של ביבי לקואליציה המנופחת שלו - על מנת שתוכל למשול בשקט, וכך היא אכן עשתה. אבל יש איזה דחף כזה, פוליטי וגם אנושי, שאומר - ממילא יש בחירות עוד מעט (מרץ 2013!), אז מהחגים כבר יתעסקו בזה, ומהקיץ כבר ידברו על זה, וככה אי אפשר לעשות כלום, אז יאללה בוא נלך לבחירות. חבל.

זול להיות בכנסת

עצמאות, קדימה, יש עתיד. אני לא יכול לסבול מפלגה עם שם נבוב. מפלגה עם שם נבוב ופופוליסטי היא מפלגה נבובה ופופוליסטית, נטולת אג'נדה, ערך ודרך, שפועלת על פי הסקרים, וכל מה שמעניין את חבריה זה לשבת בכנסת, לא כל כך חשוב תחת איזה טייטל. כן, גם אתה מר לפיד, שבא בידיים נקיות ומתוך רצון טוב, אתה עוד לא הצגת את חברי המפלגה שלך (שלא לדבר על המצע שלך), ואני בטוח שגם הם לא יהיו שונים מהח"כים של קדימה, לא בתאוות הכסא ולא בזיגזוג שעוד נכון להם בין מפלגות. צריך לחזור למקורות, למפלגות האידיאולוגיות, שהם בעצם תנועות אידיאולוגיות בעלות ייצוג פוליטי. מפלגות השמות הנבובים מזכירות לי את המיתוג של רשתות המזון החדשות: זיל וזול, זול פה, חצי חינם, כמעט חינם וכו' (הרשת הבאה תיקרא ככל הנראה "אני מפסיד עליך"). ככל שיש שם יותר "זול" ו"חינם" זה יותר יקר. תבדקו. במחשבה נוספת - אולי נחליף, ניתן למפלגות הנבובות את השמות של רשתות המזון, הם ודאי הולמים אותם יותר: מפלגות זול, מפלגת כמעט חינם. גם רמי לוי יכול להיות ספונסר של איזו מפלגה, "זול להיות בכנסת".  

המלך שאול

הלוך הלכו העצים למשוך עליהם מלך. ומה ראו על ככה ומה הגיעה אליהם? ראו העצים כי עץ אחד נופו נוטה מערבה, ואחר נוטה מזרחה, ואחר – ראשו ורובו כבר ברשות הרבים. ויאמרו: ניתנה ראש ונמליך עלינו מלך ככל הגויים אשר סביבותינו, ולא תהיה עדתנו כצאן אשר אין להם רועה.

וישאלו איש את רעהו: מה יהיה משפט המלך? ובאיזה דרך ילך? ויענו ויאמרו: ראשית נשימה עלינו מלך, והיה כשבתו על כסא מלכותו, וכתב לו את תורתו וחשב מה דעתו, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו.

ויתורו העצים אחרי המלך ימים רבים. ויתעו במדבר עד כי נלאו מצוא. וילכו לחפש מלוכה וימצאו אתונות וחמורים. ותפתח האתון את פיה ותאמר... אפס כי לא אמרה דבר. עוד זו לא מדברת וזה בא. ויפתח החמור את פיו, ויחל מחרף ומגדף, מלהג ומפמפם, מתרברב ומשתלהב, וכחזקתו גבה לבו, והצרעת זרחה במצחו, וכל יתר דברי הרהב של אותו חמור חמורתיים הלוא הם מרוחים מדי בוקר בבוקרו ומדי שבת בשבתו, בכל אתר ואתר. אמן.  

אז למי להצביע?

"הולך ומתקרב יום ההכרעה, יום הבחירות לכנסת השניה, וניצבים אנו עכשיו לפני הכרעת הכוחות ומתן דמות וצביון למדינתנו. ביום זה יהיה המבחן ליהדות הדתית הנאמנה. מפלגתנו מפלגת המזרחי באה לבוחר בכח פעולותיה המסועפות במשך עשרות שנות קיומה. המזרחי היא המפלגה שעוררה בארץ ובגולה את רוח התחיה, היא היתה מאז המפלגה הדתית בישראל אשר ריכזה סביבה את כוחות הבנין והיצירה...".

את הדברים האלה מצאתי אתמול פתאום, בארכיון האישי של אפרים טובנהויז. חייכתי. אבל אני כבר מה-זה במקום אחר. מאז ומתמיד הצבעתי למפלגת הבית, לפני מספר ימים עשיתי מעשה והתפקדתי לליכוד. בליכוד (אחרי כל הציניות והביקורות) נאספה קבוצה של חבר'ה טובים, אידיאליסטים, ציוניים, לאומיים, בעלי אמביציה וחזון. הממשלה הנוכחית (שוב, אחרי הציניות) התנהלה בתבונה פוליטית ומדינית רבה, והשיגה כמה הישגים מרשימים, חלקם בקנה מידה היסטורי, ועוד ידה נטויה. גם ביבי, כמה שלא ירדו עליו, בסופו של יום הוא המבוגר האחראי היחיד בזירה. לליכוד יש ספסל מרשים מאוד, שיוכל להוביל את המדינה גם בשנים הבאות, ואני סומך עליהם. זה לא שאני עונה אמן אחרי כל צעד וכל התבטאות, זה לא שאני שמח על כל מהלך פוליטי, ולפעמים נאלץ ממש לסתום את האף, אבל בסך הכול הכיוון הוא שורשי, יהודי וציוני. אז אם רמי לוי לא יפתיע בקרוב – אני איתם.

פסק זמן

על המחשב שלי פזורים כבר מי יודע כמה פוסטים מותחלים, שלא זכו להגיע לידי גמר מחוסר זמן. לעת עתה, עד סיום התואר, הבלוג שלי יוצא לחופשת לימודים. נתראה מיד אחרי הפרסומות, או הבחירות, שזה בעצם אותו דבר. תודה שהייתם עמנו עד כה. 

נבל ברשות הדמוקרטיה

לא שהפוליטיקה שלנו מצטיינת בדמוקרטיות יתר, סקירה קצרה מגלה שרשימותיהן של שתי מפלגות גדולות לכנסת נקבעות ע"י אדם אחד, הרב עובדיה בש"ס ואביגדור ליברמן בישראל ביתנו, ונראה שגם יאיר לפיד צועד בעקבותיהם. אבל עם כל הכבוד לשלושת גדולי הדור הללו, המקום הראשון בהתנהגות אנטי-דמוקרטית שייך לדעתי למשה פייגלין. פייגלין נדחף למפלגה לא לו, ואיך שלא מסתכלים על זה היא פשוט לא לו. הוא יכול לנופף עד מחר בסיסמאות כמו "דרך הליכוד המקורית", אבל אלה רק מסתירות את האמת הפשוטה, והאמת הפשוטה היא שהבחירה של פייגלין בליכוד נעשתה משיקולים פרטקטיים נטו. פייגלין ניצל את החולשות של הדמוקרטיה כדי לתת ביטוי לאידיאולוגיה שלו. הוא בחר בסוס מנצח, "מותג חזק" במונחים מסחריים, ועכשיו כל מה שנותר זה רק להפיל את הרוכב. זאת האמת הפשוטה וכל היתר אידיאולוגיה שלאחר מעשה. הדרך של פייגלין היא הרבה יותר ממניפולטיבית, זו דרך של חוסר כבוד וחוסר הכרה כנה בדעותיהם של אחרים. הדרך הזו מביאה לשיאים חדשים את טרמינולוגית ה"כיבוש" שהיתה (ולצערי נראה שעדיין) רווחת, או לפחות קיימת, בציבור הדתי-לאומי: "כיבוש התקשורת", "כיבוש הפוליטיקה", "כיבוש בית המשפט", האידיאולוגיה מקדשת את כל האמצעים, כיוון שהאמת אצלי ורק אצלי, כולם טועים, הם פשוט עוד לא יודעים את זה, אבל אל דאגה, זה רק עניין של זמן עד שהם יבינו שהם טועים, ועם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. "האמת האמונית" הטהורה והצודקת מכשירה את השקר הגדול שנעשה בדרך, והדרך הפייגלינית היא פשוט שקר. אחוז לא מבוטל מהמצביעים לפייגלין אינם מצביעים לליכוד בבחירות הכלליות. כך בוודאות היה בעבר, ואני מניח שהתופעה עדיין שכיחה. גם אם פייגלין הצליח לשכנע את עצמו שהוא אידיאולוג ולא פרקטיקן (ולמי ששכח, באחת ממערכות הפריימריז האחרונות גם הוא "שקל את דרכו בליכוד" לאור התוצאות הנמוכות), גם אם זה נכון, הרי שרוב תומכיו באו לליכוד בגללו ובשבילו. הם אינם מזדהים עם האידיאולוגיה של הליכוד ובטח שלא רואים בו בית.

אבל הציבור לא טיפש, ולכן הדרך של פייגלין לא תצלח. אני מעריך שהוא לא יצליח לטפס גבוה יותר ממה שכבר הגיע, הקיפאון במצבו יבריח את המתפקדים שקפצו על העגלה הנוסעת ברגע שהיא תעצור. נכון, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, אבל גם לסבלנות שלו יש גבול, ברוך השם.

ובלי שום קשר - שיר:

נופי ארץ מישור מתרחקים, מתקמטים

קסטינה, מסמיה, כנות

והרים מרצדים, מתמרקים, מתיירקים

בדרך אל תל-כל-פיות-פונות

המסילה מפותלת, היום היא עולה

רק אתמול בה ירדתי

עיני עצומות

אל שדות ארטישוק ובתים ישנים

וישיבה בעלת חלונות

כן, אפשר, מתברר, להכות שורשים

גם בארץ מישור, בלי גבורת הטרשים

ואפשר גם ללהוט, בחבלי ארץ hot

הן אפשר גם בעמק ולא רק בהר

ועכשיו זה נגמר

ומחר

מיהו פלורליסט?

ברחובנו הצר גר שכן אחד מוזר, חב"דניק, הוא יושב בביתו ולא עושה דבר, רק אחת לכמה זמן מארגן איזו התוועדות, כמו הערב למשל (מסתבר שהערב חל "חג הספרים" של חב"ד - "דידן נצח", יושבים, אוכלים קרקרים ושותים משהו, שיבוסם להם... ואני לתומי חשבתי שזו התוועדות לכבוד השנה החדשה), וחוץ מזה, כל שבת אחרי התפילה הוא מאגד סביבו כמה ילדים ומקריא להם "פסוקים". "פסוקים" (במילעיל), כך התברר לי מאז שהגענו לרחובנו הצר, לפני שנה בדיוק, אלה הם 12 פסוקים ומשפטים שונים (ומשונים) שמקריאים את הילדים, בהוראת האדמו"ר האחרון זצ"ל/ שליט"א (מחק את המיותר). זה מתחיל סולידי – תורה ציווה לנו משה, שמע ישראל, ואהבת לרעך כמוך, בראשית ברא, עובר למימרות חסידיות שמדברות על "עליונים ותחתונים" – שם כל הילדים צוחקים, ומסתיים בכמה מימרות שנוספו ככל הנראה בערוב ימיו - או איך שלא תקראו לזה - של הרבי כמו "יחי אדונינו... מלך המשיח" – שם כל ההורים מפסיקים לצחוק ומחמיצים פנים. וזכורני בילדותי בקיבוץ, שהיה מגיע אלינו "טנק חב"ד", יעני אוטובוס מקרטע, והיינו עולים עליו בשמחה רבה ומשננים כל מיני מימרות מצחיקות או מטופשות, ויורדים ממנו כעבור שעה עם סוכרייה בפה ותעודה המעידה על היותנו "חיילים בצבאות ה'". כך זה נמשך מספר פעמים, עד שאבא שלי ועוד חבר קיבוץ נמרץ תפסו את הטנקיסט בפאות, צודדו אותו לכיוון השער ונתנו לו one way ticket.

ואני אומר – לאבא שלי ולאותם הורים מחמיצי פנים מרחובינו הצר – למה? מה הלחץ? האם כך אתם קופצים ונזעקים על כל דבר פשע שאיתו נפגש ילדכם? עד כמה הרסני יכול להיות טיפוס חב"דניק יחידי בתוך רוב שפוי שגודל הכיפה שלו תואם בדיוק את שלכם? האם אינכם סומכים על עצמכם? על החינוך שלכם? האם אינכם סומכים על ילדכם שיבין את האבסורד, שלא לומר את הקוריוז, שבכל הסיפור החב"דניקי הזה? חברים, פה נמדד הפלורליזם שלכם, בזאת תיבחנו, פלורליסט אמיתי הוא לא רק ליברל שפתוח לעולם הנאור, פלורליסט אמיתי מוכן לקבל, לספוג ולהכיל גם דעות מיושנות, שמרניות, אפילו פרימיטיביות (אוקי, עד גבול מסוים).

ועכשיו חברים, חג החנוכה מאחורינו, ניצחנו את היוונים, וניצחנו גם את החרדים. "נר חנוכה איש וביתו" אמרו חכמים, "והמהדרין מן המהדרין – מוסיף והולך..." ונדמה שהחג הזה הוספנו גם הוספנו, על פי בית הלל - אך בשיטת בית שמאי, והידרנו ומידרנו וחזרנו והידרנו, עכשיו די, מספיק, העליהום הזה על הזרים לבושי השחורים יצא מפרופורציות. לאן נעלמה ההגינות העיתונאית (אם מותר עוד בכלל לשאול זאת) כשכותרות אתרי האינטרנט מדווחות הערב על הפגנת החרדים כנגד ה"הסתה" – ושמות את המילה "הסתה" במירכאות!? מה ראיתם לשים את המילה הסתה בתוך מירכאות כשהיא נשמעת מפי החרדים, ולדווח עליה בניטרליות אפופת אובייקטיביות מן העבר השני? אך אלה הן רק כותרות הערב, את כותרות יום המחר, ואפילו את אלה של השבוע הקרוב, לא קשה לדמיין. נכון, הטלאי הצהוב כמובן, כד קטן של שמן - דלק למדורת העליהום על החרדים, שימשיך לספק לנו כותרות לעוד שמונה ימים. אז שיהיה ברור, אני לא תומך בהם, ובטח לא בשימוש הפסול באלמנטים מהשואה, אבל חברים, על מה מדובר פה בעצם? זו חברה מיושנת, מסוגרת, בעלת שיח גלותי, רדוד, עדרי ורווי קיטש, כפי שיודע היטב כל מי שקרא פעם פשקוויל במאה שערים. האם כנגד אלה אנו יוצאים בכל התותחים הכבדים? האם איננו מסוגלים להכיל את השונות הזאת? ואל נשכח שמדובר (לפחות כרגע) במיעוט, לא צריך להיבהל כל כך, הם לא יעשו לנו כלום, בטח שלא צריך לשחק לידיים שלהם. השימוש בטלאי צהוב הוא פסול, אבל יש שתי דרכים להתמודד איתו. אפשר לשחק במגרש שלהם, לרדת לרמת הקיטש והזילות הזאת, ולהזדעזע עד עמקי נפשותינו, ואפשר לגחך בסלחנות, ואפילו קצת ברחמים. באותה מידה, גם הקריאה "יחי אדונינו" הנשמעת ברחובנו הצר יכולה להביא להחמצת פנים ו"לא יעלה על הדעת" וגם "עבודה זרה" ו"ראיתם? עם סוכריות הוא מפתה אותם!", ויכולה, לחילופין, להעלות חיוך, גיחוך למעוניינים (והאמינו לי שגם את זה הילדים קולטים), ואפילו שמחה על כך שברחובנו הצר וגם ברשות הרבים שלנו נשמעים דעות שונות ומגוונות, בשלל צבעים, כמו בשקית הסוכריות של החב"דניק.

שבוע טוב, חג שמח ושנה טובה.