(לפרשת לך-לך תשע"ד)
מתוך כל הבבל הזה עולה לו אברהם
ואנחנו לא יודעים אפילו למה
אם בבראשית ונח נברא לו העולם
עוד לא ברור פה מי כנגד מי וכמה כמה.
ראינו אור וחושך, גם תנינים ורמש
מתוך כל הבבל הזה הוא בא – בלי שום שמץ
בלי טיפה של רמז, עם אפס רזומה
אך יש בו איזה קסם, יש משהו ממגנט
צועד אל איזו ארץ, אולי על פי הצו
או שמא לתומו, הולך למסעיו
אברם או אברהם, חוזה או סתם הוזה?
מדוע לו ניתן תפקיד ראשי במחזה?
בריות מרננות, ונשמעים קולות -
מדוע לא הרן? נחור? אפילו לוט?
האם תהה ריבון העולמים על קנקנם?
האם הִכה על חרס והאם בחַנם -
כמו שמכה יוצר על קנקנים יפים?
כיצד טרף פה אברהם אחד את הקלפים?
אחד רק בא לגור וישפוט שפוט...
אולי בכלל נבחר האיש על שם סופו?!
הורם מתוך עדת עובדי חמה ולבנה
לשאת את נס הצדק והאמונה
אולי גם על הדרך, נלמד מהתורה
שיעור, מידה וערך על עצם הבחירה
שלא תמיד אפשר לשקול אותה, למדוד
בטור של פלוסים כאן, ומינוסים נגדו
תלישת עלי כותרת, אן-דן-דינו-סוף
ורק הלב מורה שזו בחירה בטוב
נו טוב, הרי גם טוב איננו טוב מושלם
לכן נטיית הלב היא-היא לב העניין
תחושה פנימית כזאת, בלי צורך לנמק
לבחור אותו, לתפוס בו, לפני שיתחמק
לשים עליו ת'אצבע, ברגש ביטחון
כי זה מה שמתאים לי, וזה מה שנכון
ההסברים יבואו באיחור, יש להודות
בפרשות וירא, חיי שרה, תולדות
בפרשת דרכים אליה כל אדם מגיע
על רצף ציר חייו פתאום נדרש הוא להכריע
לבחון עם קצת ביקורת, אך בסלחנות כנה
לבחור האם לדבוק בה, בבחירה הנושנה
או שמא להודות לה על הדרך עד הלום
לקוד קידה יפה ולהיפרד לשלום
גם אברהם אבינו שבחר באור כשדים
הלך בסוף לכנען, ואת זה כולם יודעים
השמרנות היא ערך, אך לא הקיבעון
העיקר להיות בדרך, ושתהיה שבת שלום.
