ברחובנו הצר גר שכן אחד מוזר, חב"דניק, הוא יושב בביתו ולא עושה דבר, רק אחת לכמה זמן מארגן איזו התוועדות, כמו הערב למשל (מסתבר שהערב חל "חג הספרים" של חב"ד - "דידן נצח", יושבים, אוכלים קרקרים ושותים משהו, שיבוסם להם... ואני לתומי חשבתי שזו התוועדות לכבוד השנה החדשה), וחוץ מזה, כל שבת אחרי התפילה הוא מאגד סביבו כמה ילדים ומקריא להם "פסוקים". "פסוקים" (במילעיל), כך התברר לי מאז שהגענו לרחובנו הצר, לפני שנה בדיוק, אלה הם 12 פסוקים ומשפטים שונים (ומשונים) שמקריאים את הילדים, בהוראת האדמו"ר האחרון זצ"ל/ שליט"א (מחק את המיותר). זה מתחיל סולידי – תורה ציווה לנו משה, שמע ישראל, ואהבת לרעך כמוך, בראשית ברא, עובר למימרות חסידיות שמדברות על "עליונים ותחתונים" – שם כל הילדים צוחקים, ומסתיים בכמה מימרות שנוספו ככל הנראה בערוב ימיו - או איך שלא תקראו לזה - של הרבי כמו "יחי אדונינו... מלך המשיח" – שם כל ההורים מפסיקים לצחוק ומחמיצים פנים. וזכורני בילדותי בקיבוץ, שהיה מגיע אלינו "טנק חב"ד", יעני אוטובוס מקרטע, והיינו עולים עליו בשמחה רבה ומשננים כל מיני מימרות מצחיקות או מטופשות, ויורדים ממנו כעבור שעה עם סוכרייה בפה ותעודה המעידה על היותנו "חיילים בצבאות ה'". כך זה נמשך מספר פעמים, עד שאבא שלי ועוד חבר קיבוץ נמרץ תפסו את הטנקיסט בפאות, צודדו אותו לכיוון השער ונתנו לו one way ticket.
ואני אומר – לאבא שלי ולאותם הורים מחמיצי פנים מרחובינו הצר – למה? מה הלחץ? האם כך אתם קופצים ונזעקים על כל דבר פשע שאיתו נפגש ילדכם? עד כמה הרסני יכול להיות טיפוס חב"דניק יחידי בתוך רוב שפוי שגודל הכיפה שלו תואם בדיוק את שלכם? האם אינכם סומכים על עצמכם? על החינוך שלכם? האם אינכם סומכים על ילדכם שיבין את האבסורד, שלא לומר את הקוריוז, שבכל הסיפור החב"דניקי הזה? חברים, פה נמדד הפלורליזם שלכם, בזאת תיבחנו, פלורליסט אמיתי הוא לא רק ליברל שפתוח לעולם הנאור, פלורליסט אמיתי מוכן לקבל, לספוג ולהכיל גם דעות מיושנות, שמרניות, אפילו פרימיטיביות (אוקי, עד גבול מסוים).
ועכשיו חברים, חג החנוכה מאחורינו, ניצחנו את היוונים, וניצחנו גם את החרדים. "נר חנוכה איש וביתו" אמרו חכמים, "והמהדרין מן המהדרין – מוסיף והולך..." ונדמה שהחג הזה הוספנו גם הוספנו, על פי בית הלל - אך בשיטת בית שמאי, והידרנו ומידרנו וחזרנו והידרנו, עכשיו די, מספיק, העליהום הזה על הזרים לבושי השחורים יצא מפרופורציות. לאן נעלמה ההגינות העיתונאית (אם מותר עוד בכלל לשאול זאת) כשכותרות אתרי האינטרנט מדווחות הערב על הפגנת החרדים כנגד ה"הסתה" – ושמות את המילה "הסתה" במירכאות!? מה ראיתם לשים את המילה הסתה בתוך מירכאות כשהיא נשמעת מפי החרדים, ולדווח עליה בניטרליות אפופת אובייקטיביות מן העבר השני? אך אלה הן רק כותרות הערב, את כותרות יום המחר, ואפילו את אלה של השבוע הקרוב, לא קשה לדמיין. נכון, הטלאי הצהוב כמובן, כד קטן של שמן - דלק למדורת העליהום על החרדים, שימשיך לספק לנו כותרות לעוד שמונה ימים. אז שיהיה ברור, אני לא תומך בהם, ובטח לא בשימוש הפסול באלמנטים מהשואה, אבל חברים, על מה מדובר פה בעצם? זו חברה מיושנת, מסוגרת, בעלת שיח גלותי, רדוד, עדרי ורווי קיטש, כפי שיודע היטב כל מי שקרא פעם פשקוויל במאה שערים. האם כנגד אלה אנו יוצאים בכל התותחים הכבדים? האם איננו מסוגלים להכיל את השונות הזאת? ואל נשכח שמדובר (לפחות כרגע) במיעוט, לא צריך להיבהל כל כך, הם לא יעשו לנו כלום, בטח שלא צריך לשחק לידיים שלהם. השימוש בטלאי צהוב הוא פסול, אבל יש שתי דרכים להתמודד איתו. אפשר לשחק במגרש שלהם, לרדת לרמת הקיטש והזילות הזאת, ולהזדעזע עד עמקי נפשותינו, ואפשר לגחך בסלחנות, ואפילו קצת ברחמים. באותה מידה, גם הקריאה "יחי אדונינו" הנשמעת ברחובנו הצר יכולה להביא להחמצת פנים ו"לא יעלה על הדעת" וגם "עבודה זרה" ו"ראיתם? עם סוכריות הוא מפתה אותם!", ויכולה, לחילופין, להעלות חיוך, גיחוך למעוניינים (והאמינו לי שגם את זה הילדים קולטים), ואפילו שמחה על כך שברחובנו הצר וגם ברשות הרבים שלנו נשמעים דעות שונות ומגוונות, בשלל צבעים, כמו בשקית הסוכריות של החב"דניק.
שבוע טוב, חג שמח ושנה טובה.
