16.12.2010

"אני רק שובר שיא"


פרסום ראשון: הקלטות נדירות ובלעדיות של הילד ששינה את העולם הגיעו הערב למערכת הבלוג שלי, ואני רוצה לשתף אתכם בחלקן. ההקלטה המוקדמת ביותר מתחילה כשהילד היה בן 6.
סקופ מטורף!

1990, מארק בן 6
- מארק בוא הביתה לאכול, כבר מאוחר.
- אמא אני באמצע, אני לא יכול לעצור עכשיו.
- מארק, אם אתה לא בא עוד שתי דקות אין ארוחת ערב.
- אבל אמא אני רק שובר שיא...

1992, מארק בן 8
- אמא, שמעת על האינטרנט?
- אינטרפול? מה קרה, הסתבכת איתם? שב לאכול חמודי.
- אינטרנט. זו רשת בינלאומית, תקשורת בין מחשבים, משרד ההגנה הודיע שהוא מאפשר גישה לכל...
- מארק, שט-אפ, השטרודל שלך מתקרר.
- אמא, זה מטורף, את יכולה לקנות, למכור, לראות מקומות, הכל שם, יש לזה פונטצ...
- מארק, אינפ כבר עם המדע הבדיוני הזה, תראה איפה החברים שלך ואיפה אתה, מה יצא ממך ילד כאפות?

1997, מארק בר מצוה
- מארק, יו-נואו סבא שלך רוצה שתניח תפילין.
- בסדר, אני רק גומר פה משהו במחשב.
- מארק, הוא רוצה שתלך אליו והוא ילמד אותך איך עושים את זה.
- תגידי לו שישלח לי במייל.
- מ א ר ק ! ! נמאס לי כבר מהשטויות שלך, סבא שלך רוצה לדבר איתך, תוציא כבר את האף המנומש שלך מהקופסא הזאת. מרובע שכמותך, תתחיל לחיות, עוד מעט אתה כבר גדול, אתה צריך ללמוד באוניברסיטה, לפרנס מש...
- איי נואו, איי נואו. יהיה בסדר אמא.


2001, מארק הולך לקולג'
- מארק דרלינג, אולי תבוא הביתה לחג, מה תעשה שם לבד בקולג'?
- אני לא יכול אמא, אני עובד על משהו חשוב.
- חשוב יותר מלהיות איתנו בתנקס גיבינג דיי?
- חשוב יותר מהכל, אמא, את עוד תשמעי על זה.
- כן, כמו ששמעתי עליך עד היום. בעולם הדמיוני שלך יש רק דיבורים ודיבורים.
- אמא, תאמיני לי, מרוב שאני עסוק אני לא רעב, לא אוכל ולא ישן.
- טוב ילד, נשלח לך תמונות בג'ימייל.
- רק לא בג'ימייל אמא...
- מארק, יש לך שם חברים להיות איתם?
- יש לי הרבה חברים אמא.
- מה זה הרבה? שלושה? ארבעה? אני מכירה אותך.
- כל האוניברסיטה חברים שלי אמא, זה פשוט...
- אויש, אתה בדיוק כמו אבא שלך. שום דבר כבר לא יצא ממך. חורש חורש ובסוף כלום.

2004, מארק בן 20, מייסד את פייסבוק
- הלו, אמא, את חייבת להכנס רגע לאינטרנט. תלחצי 'facebook'. f כמו fun, a כמו awesome...
- מארק מספיק, אתה עושה צחוק מהאמא שלך? אתה מנסה להראות לי עוד אתר מטופש שרק אתה והחברים החנונים שלך מוצאים בו ענין?
- אמא, יש כבר 22,000 כניסות תוך יום...
- זה כל החברים החנונים והמשועממים שלך, אני לא יודעת מה קורה שם היום, אבל בזמני באוניברסיטה למדו, לא שיחקו בשטויות, לא המציאו מקצועות מטופשים כמו "מדעי המחשב". חבל שאתה לא לוקח את עצמך בידיים פעם אחת ולתמיד.

2008, מארק משנה את העולם
- מארק דיר, חשבנו לנסוע לדודה אן לנופש של כמה ימים, תרצה לבוא איתנו?
- אמא, אני רוצה לממן לכם נופש של חודש באירופה.
- אבל אבא לא יכול לעזוב את העבודה.
- yes he can, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, את לא מבינה, יש מספיק בש...
- מארק, אתה לא מבין כלום. כסף בא והולך, וכדאי שתשמור את הגרושים שהשגת לזמנים קשים יותר, אולי פעם תתחיל לעבוד סוף סוף...


[מוקדש למארק צוקרברג, הילד המנומש בן ה-26, איש השנה של טיימס לשנת 2010].

12.12.2010

בעצם זריחה


שש וחצי בבוקר בנחושה. ריח של התחלה חדשה. מבט מזרחה. אורות הרי חברון שנראו כה ברורים בלילה כבו עתה, ולא נותר מהם אלא רכס הרים ארוך, אימתני ומלא הוד, שבינו לבין הרקיע מפריד פס צהוב-כתום-אדום דק. זריחה על הרי חברון, נופי ילדותי.
הרחוב עוד שקט, אך ראשוני הפועלים כבר הציתו את האוּר בין יסודות הבתים הסמוכים, והם מתכוננים לעוד יום עבודה. עד שייסימו לצפותם טיח מבית ומחוץ, לסיידם, לרצפם ולהשלימם – עד אז אנחנו היחידים שגרים פה ברחוב, יחד עם שכנינו בבית הדו-משפחתי. אם תרצו, חנכנו לא רק בית, אלא רחוב שלם. ד' אמות חדשות בארץ ישראל. בשבת היה מי שברך בבית הכנסת "מציב גבול אלמנה". אולי קצת נסחפנו פה ושם, אבל יש תחושה של התחלה חדשה.
ובשמונת הימים אפופי המצוות שחלפו עלינו, בהם קיימנו בלב הומה "מזוזה מימין וחנוכייה משמאל", ניסינו להתרגל לכל הפינות והפניות שבבית, וגם לפנים החדשות ולשמות שמאחוריהן. ובתוך השטף הזה, אין אנחנו מספיקים להודות, ואין אנחנו מספיקים לפרוק את כל ארגזינו (וי"ג רגשותינו) העמוסים. אך הצלחנו לרכז את כולם בפינה אחת בבית, שלא יפריעו לשגרה לה ייחלנו זמן רב, וכדי שנוכל לפרוק אותם במתינות, כל יום קצת, עד שימצא המקום הראוי לכל דבר ודבר.

ובשבוע הרוגש הזה רגשה ובערה הארץ. ואנו, לא די לנו שכילתה את ההר הירוק תמיד, ואיבדה את חייהם של 42 נפשות, עוד המשכנו להבעיר ולשלוח חיצי אש ואשם חסרי אחראיות, כלפי כל מי שעומד בראש משהו (תרבות "עריפת הראש בכל מחיר" השאולה מהכדורגל הישראלי), ללא מתינות, ללא מחשבה ,ללא הקשבה. והרי ברור שלולא הייתה האש מקפחת נפשות, איש לא היה נזעק. והרי ברור גם, לצערנו, שגם עוד אלף כבאים לא היו מצילים את יושבי האוטובוס בסיטואציה אליה נקלעו. ואחרי כל זה עוד הוסיפו כמה חכמי חלם וחסידיהם השוטים אש למדורה, כשנתנו פרשנויות לשריפה, זה בכה וזה בכה, וכילו את לבות ישראל מאחרי אלוקיהם, לפחות כמנין העצים שכילתה השריפה.

"לפעמים החיים
ממשיכים לא עוצרים
וישנם רגעים
נחשפים וחולפים
לפעמים החיים
עצובים שמחים
אבל אלו הם חיי
סוחפים, ממשיכים!

זהו רגע
שארצה שישאר
ברובד עמוק יותר
בתוך הנשמה

(מיכל חוטר ויונתן רזאל, מתוך "בעצם זריחה", הדיסק החדש של משפחת חוטר)