איני רוצה לפתוח במילים נרגשות מדי כמו "אתה לי בית שני", אבל האמת אינה רחוקה מזה, כי מאז שאני זוכר את עצמי גולש, ynet תמיד היה אתר הבית שלי, וככל הנראה לא רק שלי. שני מליון וחצי גולשים בחודש, יון, זה בהחלט נתון מרשים, והוא מאפשר לך להתרווח בכסא ולחגוג. ואכן, זה עתה חגגת עשור ל-ynet. מזל טוב. רק חבל, יון, חבל שדווקא בתקופה חגיגית זו מצאת לנכון להשקיע חשיבה ומשאבים, שידרוגים ושיפצוצים דווקא בפרסומות. הרי עד לפני זמן לא רב הייתי יכול ללחוץ על ה-X של הפרסומת שמופיעה בראש הדף, ולעבור ישר לכתבה שמעניינת אותי. משהו ברצון הפשוט שלי לקרוא את הכתבה כנראה הפריע לך, או לכמה רודפי בצע בעולם הפרסום שסובבים אותך, עד שבאיזה בוקר בהיר לפני מספר חודשים חיפשתי את ה-X הנחמד בקצה חלון הפרסומת, חיפשתיו ולא מצאתיו. הוא הופיע לו באיחור מתוזמן היטב כעבור כמה שניות טובות. חשבת שלא שמתי לב, הא?!... ובכן, יון, שמתי לב ואף סימנתי לעצמי X קטן בצד, אבל ניחא, בלעתי את הצפרדע הזאת.
אלא שאז התחילו להופיע אצלי הבאנרים הצִדִיים, כן, החמקמקים האלה שאף פעם אי אפשר לתפוס אותם ולקרוא מה כתוב בהם, בשביל מה זה טוב תגיד לי? האם הציבור כל כך תמים ופתי בעיניך, שהוא שולח את היד לכיס בעקבות איזה באנר מטופש? האם אזלו לך כוחות הנפש והסבלנות לעמוד בפרץ מול המפרסמים? לשכב על הגדר למען לקוחותיך הנאמנים? האם תטריד את מנוחת גולשיך בעבור חופן דולרים?? Y? ואם בכך לא די, הנה צץ לו דף הפרסומת העצמאי ונוסף גם הוא על שונאינו, כן, זה שנפתח במקביל לדף של ynet, זה שמשמיע לך קולות משונים ואתה לא מבין מאיפה, קם, הולך לחדר של הילדים לראות אם הפליימוביל נדלק מעצמו, בודק אם שכחת את הטלויזיה דלוקה (ונזכר שאין לך), מנסה לחשוב מתי החלפת א
ת הצלצול בפלאפון, עד שאתה מגלה שזה 'הדף המנגן' הזה שנפתח לו באגביות, בלי להתריע מראש... ועוד זה מנגן וזה בא – העכבר שנח לו לרגע, מבלי משים, על איזה חלון פרסומת מיותר, משמיע פתאום קולות צווחה ומעיר ישנים מתרדמתם (מתוך הרמקולים שנשכחו על פול-ווליום). תגיד לי, יון, בשביל מה אתה צריך את זה? לא חראם? הרי אין עוד אתר חדשותי שמשתווה לשלך, והאמן לי שבצר לי כבר רעיתי בשדות זרים, ושלא תדע לאילו מחוזות הגעתי, אבל חזרתי הביתה, ואני מבקש גם ממך – חזור בך מתאוות הבצע הממשכנת את גולשיך. תן לשים ת'ראש על דיונה, תן לגלוש, תן להנות מהתוכן, תן לנו חדשות כי אנחנו צורכים אותם כמו מים.נשים קטנות
בשבוע שעבר קיבלו בנותי תעודות מחצית מבית הספר. לנריה זו היתה אפילו התעודה הראשונה, מה שלא גרם לה להתרגשות יוצאת דופן (היא שכחה אותה בבית הספר). פתחתי את התעודות, וראיתי שחידוש בא לעולם. זה שכבר אין מספרים אלא רק הערכות מילוליות – לזה התרגלנו. אחרי הכל, למה שהילד הַרגיש יחטוף התקף דיכאון כשיראה פתאום 7/8 בתעודה, עדיף שנכתוב לו "אתה מאד משתדל חמודי-מתוקי אבל כדאי שתעשה גם שיעורי בית". מילא. זה שהתלמיד כותב בעצמו תעודה, מעין הערכה עצמית לפני שהוא מקבל את המסמך האימתני-רשמי מהמורה המפחיד, זה גם סבבה כשלעצמו. אבל עכשיו יש משהו חדש – "הערת ההורה". שם מצפים כנראה שנכתוב "גם אנחנו מאד אוהבים את הילד שלנו ומקווים שהוא יצליח בלימודים" או "קושקושון מאד אוהב את המורה שלו והולך כל יום לבית הספר בשמחה", או אפילו "יחד, שכם אל שכם, מתוך דבקות במשימה, נגדל את ילדנו לאהבת תורה וליראת שמים, והוא יכה שורשים וישא פירות במהרה בימינו אמן". יאללה יאללה איפה חותמים?
בשבוע שעבר קיבלו בנותי תעודות מחצית מבית הספר. לנריה זו היתה אפילו התעודה הראשונה, מה שלא גרם לה להתרגשות יוצאת דופן (היא שכחה אותה בבית הספר). פתחתי את התעודות, וראיתי שחידוש בא לעולם. זה שכבר אין מספרים אלא רק הערכות מילוליות – לזה התרגלנו. אחרי הכל, למה שהילד הַרגיש יחטוף התקף דיכאון כשיראה פתאום 7/8 בתעודה, עדיף שנכתוב לו "אתה מאד משתדל חמודי-מתוקי אבל כדאי שתעשה גם שיעורי בית". מילא. זה שהתלמיד כותב בעצמו תעודה, מעין הערכה עצמית לפני שהוא מקבל את המסמך האימתני-רשמי מהמורה המפחיד, זה גם סבבה כשלעצמו. אבל עכשיו יש משהו חדש – "הערת ההורה". שם מצפים כנראה שנכתוב "גם אנחנו מאד אוהבים את הילד שלנו ומקווים שהוא יצליח בלימודים" או "קושקושון מאד אוהב את המורה שלו והולך כל יום לבית הספר בשמחה", או אפילו "יחד, שכם אל שכם, מתוך דבקות במשימה, נגדל את ילדנו לאהבת תורה וליראת שמים, והוא יכה שורשים וישא פירות במהרה בימינו אמן". יאללה יאללה איפה חותמים?
אני מקווה ומאמין שבחרת בנוסח השלישי :)
השבמחקולגבי וואינט - גלוש ב"כרום".