שופט עליון מזרחי. שמעתם בדיחה כזאת? ואם תשאלו את מאיר שטרית – לא אחד, אלא ארבעה! למה ארבעה? מה ז'תומרת?! אחד טריפוליטאי, אחד עיראקי, מרוקאי כמובן, והאחרון – מסתמן שהוא יהיה חצי טורקי חצי ג'רבאי.
הלו? הכל בסדר שם? חשבתי שהתקדמנו קצת. אז חשבתי. אני יכול לפחות לפחות להבין למה חשבתי, כי קמתי בבוקר, התבוננתי סביבי, וראיתי את אחַי המזרחיים בכל מקום, בכל תפקיד, בכל... באמת, אני מתבייש לכתוב את זה. אני מתבייש משום שאני לא רואה את עורך הדין שלי - את רואה החשבון שלי – את הבוס שלי – את הרב שלי - את מגיש התוכנית ברדיו או את החבר שלי כ"מזרחי". ומי שצועק "געוולד" (במרוקאית כמובן) הוא זה שמנציח את הקיפוח, ומבטיח את הויכוח, ומנכיח את הפילוח. זה מה שבטוח.
לפני כמה זמן הלכנו, אשתי ואני, להופעה של הסטנדאפיסט יעקב כהן. זאת היתה טעות קשה. לא הצלחנו להישאר באולם ויצאנו באמצע. כי כמה, תגידו לי, כמה אפשר לצחוק על אתיופים ותימנים וקוצ'ינים ועיראקים? כמה?? לא נמאס?? כל הנושא הזה מאוס ולעוס, וכבר כתבתי פה בעבר שכשהוא עולה, זה תמיד על ידי בני עדות המזרח. דווקא שם, אבל רק בקרב אנשים מסוימים מאד, יש עוד דבר כזה שנקרא "מזרחי" ו"קיפוח". אז מקופחים – נמאסתם! תפקחו את העיניים, תסתכלו איפה אתם נמצאים, ותתחילו לחיות בישראל 2011.
אז נכון שהרכב בית המשפט אינו משקף וכו' וכו'. יש אמת בטענה הזאת. אבל הדרך לשינוי היא לא באפליה מתקנת או בשריון של כסאות. אדמונד לוי לא נכנס לעליון בגלל שהוא עיראקי, ולמי אכפת בכלל איפה הוא נולד. וחוץ מזה, יש דרכים רבות להשפיע על החברה בישראל, על סדר היום הציבורי, על סולם הערכים וגם על נציגי הציבור (לא הייתם פה בקיץ האחרון?). אקטיביזם פוליטי וחקיקה אד-הוק אינם הדרך. וכאן אנו מגיעים למגזר מקופח נוסף, הלוא הוא המגזר הציוני-דתי, שגם בשוליו נשמעות יללות קבע, צפירות עולות ויורדות של "אכלו לי שתו לי גנבו לי את המדינה". גם שם יש אנשים שאוהבים להישאר בצד המקופח, המדוכה והמופסד. אחרת לא יישאר להם על מה לצעוק. הדברים הגיעו לשיא של זעזוע ופלצות במודעה שהתפרסמה בימים האחרונים מטעם תנועת "ארץ ישראל שלנו" (השם כבר אומר הכל). במודעה נראה גלעד שליט בשיחת הטלפון הראשונה לביתו אחרי השבי, עם כיפת פוטו-מונטאז' עליה רקום דגל ישראל. מתחת לתמונה באה הטענה האווילית שלוּ גלעד שליט היה דתי או ספרדי מעיירת פיתוח, אז "האליטה הלבנה של השמאל" לא היתה מביאה לשחרורו. כל כך הרבה ארס ושנאה ופירוד יש במודעה הזאת. כואב הלב לראות. נכנסתי לאתר תנועת מחללי-שם-שמיים-בפרהסיה הזאת, וקצת נחה דעתי כשראיתי שזו למעשה תנועה אנטי ציונית, שפועלת נגד המדינה ונגד צה"ל (ראו למשל כאן), ושמונהגת בידי חב"דניקים. אבל זו רק נחמה פורתא, כי יותר מדי אנשים טובים מהציבור הציוני-דתי תומכים בה. וזה כואב...
או שלא. שתי אמירות הושמעו בחדשות סוף השבוע בזו אחר זו. הראשונה העלתה אצלי חיוך, השניה – מרירות וכעס. הראשונה בשם הרב קנייבסקי, שאמר ש"כלי המשחית המכונה אינטרנט יש בו משום יהרג ואל יעבור". נו שוין. על השניה חתום הרב אליקים לבנון, שאמר שאם צה"ל יחייב את חייליו להשתתף בטקסים שיש בהם שירת נשים, יש לראות בזה "שעת השמד", לא פחות, והוא ימליץ לכל מי שישאל אותו לא להתגייס! אז תגידו לי אתם, למה התחלף לי החיוך בחיוך מריר? למה האחד כואב והשני מצחיק. אולי שניהם מצחיקים באותה מידה? וזה לא מצחיק.
אוף... יצא לי פוסט עצבני במיוחד, ואין בו מקום לפינות המשעשעות. קופחתם! אולי בפעם הבאה.
תרשה לי להיות האיפכא מסתברא שלך הפעם?
השבמחקעזוב את מאיר "אני בשל להיות ראש ממשלה" שטרית. הוא ממש לא הענין פה. בוא נדבר רגע על שטרית אחר. בכור שטרית. מכיר? הוא היה שר המשטרה. או שר הדואר. או שניהם. במשך שנייייים. למה? כי זו היתה המשבצת לשר מזרחי בשנות החמישים והשישים. זו - ואין בלתה. נכון, המציאות הזו פסה מן העולם. היה לנו רמטכ"ל מזרחי ונשיא מזרחי (עוד לפני אנסי קצב) וזו רק שאלה של זמן עד שיגיע גם ראש ממשלה מזרחי. אבל מהו המוסד הממלכתי היחידי שבין כתליו נמשכת המדיניות הנלבבת ההיא ע"ש בכור שטרית? ניחשת נכון.
הבעיה בבית המשפט העליון ידועה כבר הרבה מאד זמן. הוא עובד כבר שנים בשיטת "חבר מביא חבר" ולכן חזותו אחידה באופן מטריד. בראיה ממלכתית - זה פשוט לא נראה טוב ולא נראה נכון, ועל כן אך מתבקש שהמדינה תתערב ותעשה כאן קצת סדר. שריונים או אפליה מתקנת הן תמיד דרכים שמעוררות מעט אי נוחות, אבל לפעמים אין ברירה אלא להשתמש בהן (בדומה לסוגית שילוב נשים במרחב הציבורי).
אגב, המזרחיים שתמכו בקמפיין - רובם, אם לא כולם, באים מהזרם שכינית "משתלב". אלון אבוטבול, קובי אוז, או משה אבגי הם ממש ממש לא "מקופחים מקצועיים". הם אנשי רוח ואמנות ידועים ומוכרים ואהודים על כולנו בשל איכויותיהם. הם פשוט מצביעים כאן על מציאות לא סבירה, ואין לי הקטן אלא להסכים עמם הסכמה טובא (אגב, זו כבר הפעם השניה שיוצא לי להסתייג מדבריך בנושא, כמדומני, וזה מעניין כשלעצמו (-: ).
לגבי הפוטומונטאז' המפגר ההוא - הוא נוצר בידי אנשים שכל אומנותם היא להתסיס ולסכסך. על זה הם חיים. לא נראה לי שמישהו בציבור הציוני-דתי באמת מאמין בהבלים הללו, חוץ משוליו היותר סהרוריים.
ואפרופו שוליים סהרוריים: הרב לבנון הוא דוגמא מצויינת לרבנים שמידת היומרה שלהם עומדת יחס הפוך למידת השפעתם, ומכיוון שכך הוא מוזמן מבחינתי ללהג קשקושים כאלה עד מחר בצהריים. אולי כשבישיבה שלו יישאר בקושי מניין לשחרית הוא יתעורר.
שלוש הערות קצרות לדבריך היפים:
השבמחקא. "ראוי שהמדינה תתערב" - מדינה מתערבת הוא ביטוי מסוכן, אני מניח שתסכים איתי.
ב. לדידי באמת יש למעט ככל הניתן באפליה מתקנת, שעושה עוול ל"מתוקנים". אבל אני מבין את הצורך במקרים מסוימים.
ג. אתה טועה לגבי מידת ההשפעה של הרב לבנון. אני דווקא מכיר ישיבה אחרת שלא נמצא בה מניין לשחרית. אנחנו במיעוט ידידי...
א. לא בהכרח. תלוי במה. לפעמים המדינה חייבת להתערב, ודאי היכן שקיימת מציאות לא נורמלית או לא סבירה. הייתי שמח מאד, למשל, אם המדינה היתה סוף סוף מתערבת במצב שבו מאות אלפי תלמידים שהיא מתקצבת לא לומדים לימודי ליבה. וזו כמובן סתם דוגמא אקראית לגמרי.
השבמחקב. הרב לבנון עומד בראש ישיבה של כמה עשרות תלמידים. על מידת ההשפעה הכללית שלו תוכל ללמוד מההיענות ההמונית לשאר הפסיקות ההזויות שלו ושל חבריו. מאז ומתמיד שעשע אותי הפער הבלתי נתפש בין מידת החשיבות העצמית הנסוכה בהם לבין השפעתם האפסית על סדר היום הישראלי.
א. מסכים עם חניאל. זאת לא רק "אשכנזיות". זה פשוט חוג מצומצם, שמגיעים אליו בשיטת חבר מביא חבר, וזאת הבעיה.
השבמחקב. אני ממש תמה עליך שאתה מתייחס לארגון "ארץ ישראל שלנו". לא יודע איך לא הכרת את פועלם עד היום. אני ממש מתבייש כשאני רואה את העלונים שלהם בבית הכנסת.
ג. לגבי הרב לבנון: הוא כבר מזמן פתר את התלבטותי בשאלה האם מדובר על הדרת נשים, או סתם הקפדה מוגזמת על (מה שנקרא בטעות) צניעות, בכך שאמר שלדעתו נשים לא יכולות להבחר למזכירות היישוב(!!!). אז אם זה היה רק עניין של צניעות, אז אולי היו מקרים שניתן להקל, אבל מכיוון שמדובר בהדרת נשים - ברור שזה יהרג ובל יעבור...